ענף הצלילה החופשית (צלילה בעצירת נשימה- בלי מכלים ) הולך ומתפתח בישראל בעת האחרונה כשאר סוגי הספורט האתגרי.
אבל בו בזמן שבכל סוגי הספורט האתגרי האחרים מדברים על כמה אדרנלין הספורט ותן לך , בענף הצלילה החופשית האדרנלין רק פוגע.
וואו ! , חלום, לחזור לרחם, SLIPPING WITHOUT FALLING, אלו מעט מהתגובות שתצפה לשמוע ממי שיצא לפני דקות מספר מצלילה חופשית. אלו אינן תגובות סטנדרטיות לכל ספורט אחר, במיוחד אם הוא נחשב כספורט אתגרי ומהיר אבל מכוון שצלילה חופשית שונה מכל דבר אחר אשר ניתן לחשוב עליו כספורט אתגרי או ספורט בכלל , גם התגובות שונות.
צוללים רבים ואני ביניהם לא מגדירים את הענף כספורט אלא כאמנות, שבה יש מקום רב להבעה עצמית ולהתפתחות. עם זאת זהו ענף אשר דורש את מלוא הריכוז ומיצוי כל הפוטנציאל הפיזי של העוסק בו: ע"מ לצלול לעומק של 50 מטרים בסגנון מסוים על הצולל להיות מסוגל לעצור את נשימתו מעל המים למשך 5 דקות בערך.

נשמע קשה ? לפני שנדבר על הפיזיולוגיה אשר מאפשרת לנו לעצור נשימה ולצלול לעומקים אשר רוב האנשים מזדעזעים לשמעם ולא מאמינים כי הם אפשריים בואו נתוודע להסטוריה של הענף.
 
 כבר לפני יותר מ 3000 שנה אנשים צללו על מנת להביא דגים וצדפות. עדויות לכך אנו מוצאים במערות שבהן שרידים של בעלי חיים ימיים אשר לא יכלו להגיע לפני הים בצורה שונה.
רובנו שמענו על הנשים הקוריאניות (HAE NYO) והיפניות (AMA ) אשר צללו לדלות פנינים כשהן לבושות בשמלות לבנות ומצוידות במסכה מאולתרת. נשים אלו צללו לעומקים לא גדולים אך לפרקי זמן ממושכים מאוד ולמספר צלילות גדול מאוד בכל יום. נשים אלו משתמשות בטכניקות נשימה מיוחדות אשר עד היום אינן מובנות לחלוטין.

בחודש יוני 1911 בים האגאי עגנה ספינת הדגל REGINA MARGARITTA . עקב סערה ניתק העוגן בעומק 77 מטר. לאחר ימים מספר של חיפושים ללא הצלחה מציע הקפטן פרס בעבור מציאת העוגן. אל הספינה הגיע דייג יווני קטן בשם חג'י סטטי אשר טען כי הוא צולל לעומק 100 מטר ועוצר נשימה ל 7 דקות. חג'י מציע למצוא את העוגן תמורת 5 לירות שטרלינג ואישור לדייג בעזרת דינמיט.
בהוראת הקפטן נערכות לחג'י בדיקות אשר תוצאותן מובאות כאן : נפח ראות ממוצע, היקף חזה 92 ס"מ דופק בין 80-90 לדקה, משקל: 60 ק"ג וגובה 1.75 ס"מ. בנוסף סבל חג'י מנפחת ריאתית ומבעיות שמיעה. הרופאים אמרו שאדם זה לא יכול לצלול , מה גם שמעל למים לא הצליח לעצור נשימה ליותר מ 50 שניות.
למרות זאת צלל חג'י באותו יום 3 פעמים לעומק 77 מטר , מצא את העוגן וחיבר אליו חבל.האופן שבו צלל חג'י היה פשוט למדי: לרגליו נקשרה משקולת של 50 ק"ג ולחזהו נקשר חבל.כשהגיע חג'י למטה היה חג'י מנתק את המשקולת ולאחר זמן מה משך אותו הצוות בעזרת החבל.
בזמן מלחמת העולם השניה הועסקו צוללים חופשיים ע"מ לאתר מוקשים מתחת לספינות.

בשנת 1949 צלל רימונדו בוקר לעומק 31 מטר והפריך את התאוריה שבעומק 30 מטר ראות הצולל יקרסו והוא ימות.
בשנת 1952 צלל בוקר לעומק 39 מטר בצלילה המתועדת הראשונה בוידאו.

בשנות ה 60 נכנסו לתמונה ז'אק מאיול ואנזו מיורקה אשר החלו לדחוף קדימה ( או מוטב לומר – למטה). בשנת 1966 קבע מאיול שיא של 60 מטר אשר נשבר ע"י בוב קרופט בשנת 1967 (67 מטר).
בשנים אלה הצוללים נעזרו במשקולת על מנת להעמיק (המשקולת של מאיול היתה עשוייה מחלקים של מכונית פיאט ומעצורים מחלקי אופניים. בשנת 1969 צלל אנזו מיורקה ל 74 מטר וכך נקבעו עוד שיאים כששיא רודף שיא.
בשנת 1976 קבע ז'אק מאיול שיא מדהים של 100 מטר והיה לאדם הראשון שעשה זאת !!
בשנת 1982 צללה אנג'לה בנדיני לעומק של 102 מטר והיתה לספורטאית הראשונה אשר שברה שיא עולמי שהוחזק ע"י גבר. ז'אק קבע שיא נוסף של 105 מטרים ופרש מתחרויות (1983).

בשנות ה 90 הובילו את הענף פיפין ואומברטו פליזארי אשר דחפו את הגבול לעומקים מדהימים: פיפין התמחה בסגנון NO LIMITS ועד לא מזמן החזיק בשיא העולמי - 160 מטר.
בימים אלו הוא מתאמן לקראת שיא נוסף. אומברטו התמחה בסגנון המשקולות הקבועות והחזיק בשיא במשך שנים. שיאו האחרון בסגנון זה היה 80 מטר. אומברטו החזיק גם את השיא בקטגוריית המשקולות המשתנות - 131 מטר.
נכון להיום השיא עומד על 140מטר.
בארבע או חמש השנים האחרונות הופיעו מס' צוללים חדשים אשר מביאים את הענף לעומקים חדשים. בעקבות שיפור משמעותי בתורת האימון של הענף ושיפור קבוע בציוד השיאים כיום נשברים בקצב גבוה מאוד ובהפרשי עומקים גדולים.
המובילים בענף היום הם:
הרברט ניטש' - צולל אוסטרי המחזיק בשיא המרחק מתחת למים (דינמי) ואשר החזיק עד לא מזמן את שיאי העומק והזמן.
מרטין סטפנק - צולל צ'כי אשר מחזיק בשיא עצירת הנשימה ושיא העומק (צלילה חופשית קלסית).
קרלוס קוסטה - ונצואלה. מחזיק בשיא העומק (משקולות קבועות